דבר האוצר – בִּכְתַב הַמִּכְוָה

בפתח שנת השבעים לישראל בית אורי צבי מציג מבחר מיצירותיו של האמן שלום קלנר. העבודות נשזרות ביצירתו הפואטית של אצ"ג באופן טבעי ועם זאת גם באופן מפתיע ומרגש. מוטיבים ידועים בכתיבתו של המשורר הגדול של תקומת ישראל בארצו מהדהדים היטב ביצירתו של האמן. נאמנה עלינו עדות האמן, המתאר את המשורר כמי שביטא תמיד את רחשי ליבו ומחשבותיו בתחנות חייו, מפולין ועד ארץ ישראל וירושלים. כמו בגד חדש או מפה ארוגה יפה על שולחן ערוך נטמעות יצירותיו של קלנר בחללי הבית, רובד של יצירה ואמירה אמנותית המונח, אמנם באורח זמני כדרכן של תערוכות מתחלפות, על גבן של שכבות היצירה והעשייה האמנותית והתרבותית במקום הזה. התערוכה מזמנת אותנו לנוע בין החללים ולחוות את השיחה הרצופה המבקשת להתקיים בין העבודות לרבדי היצירה הנוספים המתקיימים כאן, ובפרט בין העבודות של קלנר לתנופה הפואטית הייחודית של שירת אורי צבי.

בסמיכות זמנים מתקיימת תערוכה של יצירות האמן ב'היכל שלמה' כאן בירושלים והמבקרים מוזמנים להשלים את האינטרוספקציה סביב יצירות האמן באתרים קרובים אלה. כאן בבית אורי צבי ביקשנו לאצור ממד חשוב ביצירתו של קלנר והוא הממד ה"אצ"גי": שירת גרינברג הינה שירה יהודית ואחר כך ישראלית רדיקלית, שירת אוונגרד רעיוני ובהלימה לכך גם יצירה חדשנית בצורה ובתבנית. יצירות האמן המתארחות כאן הינן אלו החופשיות יותר, הנאבקות להשתחרר מן הדימוי היחיד, החד משמעי, יצירות המבקשות לפרוץ את גבולות החומר, העץ וגם הברזל, וכן את גבולות הסימון והפרשנות, אל עבר אמירה מופשטת יותר לפרקים, מורכבת יותר, ולפרקים עזת־מבע או מפתיעה באופן מיוחד. כך גם ברמה התכנית, העבודות המוצגות כאן נוגעות בעצבים החשופים של הזיכרון היהודי וההווה היהודי החדש והמיוחד להפליא, בתולדות העם והארץ, ואף במקום הזה יצירותיהם של אמן העץ ואמן הכתב משיקות.

לצד כל יצירה בתערוכה מוצגות שורה או שורות שיר מאת אורי צבי גרינברג, המהוות פיתוח של רעיון הכלול ביצירה, כמו גם הצעה לפרשנות וקריאה אפשרית של היצירה, ברוח המקום וההקשר. בה בעת טורי השיר נתרמים מן העבודות וזוכים להמחשה מפתיעה.

בחלל הראשון, המבואה, מוצגות יצירות המתכתבות באופן ישיר עם תכני השירה הגדולה החופפת על הבית הזה. שני דיוקנאות של אורי צבי, האחד כלול מראשי־האותיות של שמו כאשר הראש נתון בין מכוות הכתב האדומות, והשני בווריאציה מאוחרת יותר, חשופה, עם מתיחת הפנים. המושג "עבודת יד" כאן בכפל משמעות כאשר מתוך הגילוף ומלאכת האמן מתהוות ידיים, וגם ראש, עטורי תפילין, המייצגים אצל המשורר את דמות היהודי הגלותי הדווי, כמו גם, בהתמרה, את סמל היהודי החדש בארץ, מנורה של חירות וגאולת הארץ וכבישים הנמתחים כרצועות תפילין. לוחות הברית העשויים עץ וכתובים בכתב יתדות הברזל הם גם לוח המורג עם שברי הבזלת המסמל את הפעולה החקלאית של דישת התבואה במושבות החלוצים.

בחלל הספרייה מסתופפות מבחר אותיות האלף־בית מנוסרות ומפוסלות. האותיות מתגלפות מתוך החומר החי של העץ, בדמות תהליך התהוותה של המחשבה, אך הן גם בוראות את העולם כמופיע בספר יצירה ומאפשרות את ההרהור החוזר על החומר, את ההמשגה של המרחב הלא ידוע, וככאלה הן סוכנות הידע על המקור – והמקור עצמו. הכתב בשירת אצ"ג איננו אלמנט ערטילאי כלל וכלל אלא הוא צרוב בגוף ממש, מעורר מיידי לפעולה, כתב הדורות, ציווי הנובע מתוך האדמה וההר, מן השיר והספר אל הסוללים והעמלים ובשליחותם. המתח בין המופשט והממשי, בין הטהרני־קוגניטיבי והחי, הדינמי, מתקיים במגוון דיוקנאות האותיות.

בחלל האחרון, חלל הגלריה, אנו באים מן הכתב אל הגוף. זהו הגוף החלוצי, במעגל ההורה, וזהו הגוף המיני הבראשיתי המחזיק את שפע כל גווני הקיום. זהו גם הגוף האורבני, המתפנק, "בין בנק הפועלים ובנק אפ"ק" (כלב בית, תרפ"ט), וגם גוף החיה, המייצרת הזרה על האדם הנתון בסער העיתים, מתעוות כך ומתעלה כך, מבקש את דרכו בחלד. החיות הדמיוניות טבולות בהומור אך גם מייצגות בהקצנה מאפיינים אנושיים קיימים או נחוצים, הכלולים בשירת אצ"ג וכפי המופיע גם בשורות השיר.

עבורי כחוקר שירה העוסק בתווך הזה שבין השיר והמרחב, בין המרחב המילולי למימושיו או היבטיו החזותיים, היה המסע הזה בין השדות האמנותיים ובפרט בתחומי ההשקה ביניהם אתגר מרתק ומרגש. אני מבקש להודות לאמן שלום קלנר, על היענותו הנמרצת לכל בקשה ומשאלה ועל הזכות לארח מיצירותיו רבות המשמעות, החיוניות להפליא. תודה גדולה להנהלת בית אורי צבי, חברי הוועד המנהל, מר אסף ברקי וכלל הנשים והאנשים המהווים את הבית הייחודי הזה, כאן בלב ירושלים.

 

                         אלחי סלומון – אוצר

התערוכה מתקיימת בשלושה חללים על פי חלוקה תמאטית:

fixed-87x57