הייאוש אצל אורי צבי גרינברג

חָלַמְתִּי חֲלוֹם וּבַחֲלוֹם: אֲרָיוֹת
יָרְדוּ מִבָּמוֹת הָרִים נְגוֹהִים
רְעֵבִים לְעִנְבֵי בְּאוּשִׁים
בְּעִקְבוֹת
שׁוּעָלִים מְאָדָּמִים
וְהַיָּרֵחַ מַבִּיט בְּהִזְדַּנְּבוּתָם
אַחֲרֵי שׁוּעָלִים
וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵיהֶם וְקָרָאתִי בְּקוֹל
בִּלְשׁוֹן אֲרָיוֹת:
אֲרָיוֹת, אֲרָיוֹת!
וְהֵם לֹא הֵבִינוּ לְשׁוֹן אֲרָיוֹת עוֹד.
אָז בָּכִיתִי מְאֹד, עַד הִבָּעֵט בַּחֲלוֹם
כַּדּוּר אֵשׁ. וַיְהִי יוֹם.

את השיר חלמתי חלום כתב אצ"ג בשנת תשי"א, שלוש שנים אחרי קום המדינה. כבר אז התאכזב אצ"ג ממנהיגי האומה שהפסיקו להיות אריות והתחילו להיות שועלים. השועלים הם לא רק שועלי שמשון, אותם שועלים שחיבר שמשון לפידים לזנבם כך שישרפו את שדות הפלישתים בכדור אש- משום שאינם אלא שועלים. השועלים הם התככנים ממשלי לה-פונטיין לעומת האומץ המגולם באריות. את שפת האריות מכיר המשורר, אך איש כבר לא דובר אותה כשהוא מנסה למשוך את השועלים של ההווה אל האריות שהיה רוצה שיהיו, שאמורים להיות.
השיר נקרא "חלמתי חלום", ממש כשם שירו של ש. שלום שנכתב רק אחרי קום המדינה, והיה שיר שמחה והלל לתקומת המדינה היהודית. אך שלוש שנים אחר כך אצ"ג כבר מאוכזב, מתוסכל. החלום שחלם עלה באש, לעומת חלומו של ש. שלום לקראת סופו מגיע המשפט: "כִּי הֲרֵי כָּל זֶה פֹּה לֹא יַכְזִיב" לעומת חזונו הדיסטופי של אצ"ג.
את הייאוש של אצ"ג לאחר קום המדינה אפשר להשוות לחרדה והייאוש שבתקופה טרם קום המדינה, שהיו מעורבות בתקוות ומחויבות גדולות, כך בשיר "כל יחיד כמוני": "נִכְנַסְתִּי לָאָרֶץ כְּמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשָׁן, לְהוֹסִיף עוֹד אֵשׁ עַל הָאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת. / לְהוֹסִיף עוֹד גּוּף לְסַכִּינוֹ הַחַד שֶׁל הַגּוֹרָל הָעִבְרִי. / וּבְשָׁעָה אַפְלוּלָה אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל / כְּמוֹ בְּתוֹךְ עֹמֶק הַחִתּוּךְ שֶׁל פֶּצַע – / וּמַר לִי מְאֹד, אַךְ לָצֵאת אֵינִי רוֹצֶה מֵאוֹתוֹ הַחִתּוּךְ!"
"כל יחיד כמוני" הוא תמצית של השילוב הנהוג לאצ"ג בין ייאוש המתבטא בסוף השיר בו מבכה אצ"ג את העובדה שהמשיח לא בא והיעדרה של מלכות ישראל, יחד עם הירתמותו למאבק הלאומי. מאבק לאומי שהוא, בפשוטו – מאבק. מאבק שבו ההירתמות למאבק איננה להרגיע את האש, אלא "לְהוֹסִיף עוֹד אֵשׁ עַל הָאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת". כך אצ"ג הופך עצמו למשורר מגויס לרעיון, לגאולה של עם ישראל, להשבתה של המלכות. כך ייאושו של אצ"ג בשיר זה הוא ייאוש קיומי שההתגברות עליו היא-היא המאבק הנדרש מעם ישראל באותה העת.
הייאוש הוא תמה חוזרת בשירתו של אצ"ג, תמה שנראית בלתי נמנעת לאור המלודרמטיות והמחויבות האדירה, המשיחיות הבלתי מתפשרת של צפייה למשיח, ולא רק לתחילת הגאולה. צפייה זו, מחויבות זו, התכווננות אדירה זו הן מתכון בלתי נמנע לייאוש. שכן גם קום המדינה לא יכול להיות מספק, שהרי המדינה לא יכולה להיות המלכות אליה מצפה אצ"ג אלא מדינה אמיתית, קיימת, ולכן מאכזבת. אכזבה זו אשר אצל רבים תהיה חלק בלתי נמנע מהחיים הופכת אצל אצ"ג לייאוש קיומי ולאומי חד, צורב ובלתי מתפשר.

להרשמה לקבוצת העדכונים השבועית (והשקטה!)

קול קורא לתוכנית "הכור"

'הכור' הוא מרחב חדש לצמיחה אמנותית, מעבדה לפיתוח חיבורים בין האמנות העכשווית ועולם הרוח והמסורת היהודית. בית עבור גברים ונשים, המבקשים להתמקצע ולשכלל את שפת האמנות החזותית יחד עם מתן ביטוי לעולמם הרוחני ולזהותם התרבותית. 'הכור' הוא נקודת מפגש עבור כל מי ששותף למסע הזה: סטודנטים לאמנות ואמנים פעילים, לומדי תורה ואנשי תרבות – המבקשים לשאוב השראה ולהשתתף בפיתוח השיחה אודות חיבור העכשווי אל המסורת, והאוניברסלי מנקודת המבט של המקומי.

אורות דולקים

הקראת שירה ובמה פתוחה בנושא 'צמיחה'

10.9, כ"ד אלול | 20:00

ערב של מילים ואותיות, סערה ושלווה, חיבוק והכלה. בהנחיית אילת בוטשטיין

הרשמה לליינאפ עד 1.9 למייל reinafshi@gmail.com

האירוע ישודר בשידור חי בדף הפייסבוק של בית אורי צבי וראי נפשי

האירוע בשיתוף ראי נפשי

פסטיבל קולנוע קול קורא - רצוא

מועד סגירת הגשה 20/09/2023

לפסטיבל קולנוע רצוא 2# מחפשים סרטים העוסקים בחיפוש הא-לוהי והנשגב בחיי היומיום.

הפסטיבל יערך בחודש נובמבר, בבית אורי צבי ובקמפוס הירושלמי לאומניות

לשם ובחזרה

קול קורא לתערוכת אמני מילואים
גלרייה גאולה מזמינה אמנים לשלוח יצירות שהתהוו בימי המלחמה במהלך שירות מילואים פעיל או בזיקה אליו.

אנא שלחו את העבודות כקובץ JPG או בקישור לתיקייה עם 2-3 שורות על עצמכם ועל העבודות. 

משלוח עבודות אל: 

geula@uzg-jlm.org

עד: כ"ז ניסן, 4.5

 
העגלה שלי
העגלה ריקה

נראה שטרם בחרת מוצר.