%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%94

סדנת כתיבה רב תחומית

12 מפגשים

ימי רביעי מ-18:30-21:30

תחילת הסדנה: 14 במרץ

מחיר: 1530 ש״ח

_
 

כמאמר הפתגם הלטיני, בסדנה אנחנו נשב על כתפי ענקים-מגדולי הסופרים- ונרגל אחריהם באופן

מהו סיפור? איך יוצרים עלילה? איך יוצרים דמות ומאפיינים אותה? מהו שיר? איך הופכים רעיון לשירה? מה בין טקסט למוסיקליות? מהן הזיקות המתקיימות בין שירה לסיפורת? כיצד ניתן להתמודד עם מחסומי כתיבה?

סדנת הכתיבה הרב תחומית נבנתה על מנת לאפשר למשתתפים/ות להרחיב את נקודות המבט שלהם/ן באשר לאמנות הכתיבה דרך היכרות עם מגוון מדיומים וסוגות של כתיבה, לפתח את היצירתיות, לרכוש ארגז כלים עשיר של אופני ביטוי, לדעת להתמודד עם מחסומי כתיבה ולהבין את עקרונות כתיבת הסיפור.  

העבודה בסדנה מתבצעת בשילוב של לימוד ותרגול, הנעשה גם במהלך השיעורים וגם במשך השבוע. הקבוצות הן אינטימיות על מנת לאפשר יחס אישי ומעמיק.

_

על המנחה

שחר גבאי הוא סופר, מוסיקאי, מחזאי ומסאי. הוא פרסם שני ספרים: "סיפורו של סול", הוצאת ברנש 2014, והנובלה "הגלגול", הוצאת בית אורי צבי 2017; מחזה אופראי לפי ספרו הראשון "סיפורו של התו סול", אשר הועלה בתיאטרון החאן; יצירות מוסיקליות אשר הועלו על במות בארץ ובאירופה, ומאמרים ומסות הקשורים בתרבות ואמנות; שחר הוא עורך ומנחה הפרויקט הספרותי "ירושלים החדשה – בין אוטופיה לדיסטופיה", ושל הפרויקט הספרותי "הארכיאולוגיה של הילדות", אשר התקיימו בחסות בית אורי צבי.

שחר מנחה סדנאות כתיבה מזה 7 שנים, ובימים אלו מסיים את ספרו השלישי אשר יראה אור ביוני 2018.

_

פרק ראשון מתוך הרומן החדש "סיפור"

התעוררתי כאן, במקום הזה. הוא קטן למדי. מסביבי יושבים אנשים. לפי סרבלי העבודה שלהם נראה שהם פועלים. גם נדמה שהם מכירים אחד את השני. הם מדברים על משהו שכנראה קשור בענייני עבודה, אבל אני לא מנסה להקשיב. התיישבתי בשולחן הקיצוני משמאל, רחוק מהם יחסית. איך הגעתי לכאן? אני לא יודע. אני זוכר רק את האיש ההוא. נקרא לו A . אולי בזכותו אני כאן? מה שבטוח הוא שבמצבי לא הייתי מגיע לכאן לבד. מישהו עזר לי. כשהגעתי קיבלתי ארוחה חמה. אני חושב שזה היה בעל המקום. הוא היה נחמד. אני לא בטוח. כלומר, אני לא בטוח שהוא בעל המקום. הוא שאל אותי איך קוראים לי. לא ידעתי מה לענות,  ובגלל המבוכה שאחזה בי (זה קורה הרבה פעמים, כשאני מרגיש שמישהו חוקר או בוחן אותי) אמרתי לו את השם הראשון שעלה על דעתי. אני חושב שזה מתוך הספר ההוא שקראתי, אבל  גם בזה אני לא משוכנע יותר. אולי זה שמו של A? הוא שאל אותי אם הגעתי מרחוק, כנראה בגלל התרמיל המרופט שנשאתי על גבי. אמרתי לו שהגעתי מהעיירה Y שבדרום, ושאני בדרך לבקר את הדודה שלי. מה שמה? סימון. כן, שמה סימון. מאיפה עלה לי השם הזה אני לא יודע. סיכוי קלוש שבאמת קוראים לה סימון. את שם המשפחה שלה אני לא יודע. היא מהצד של אמא שלי, זכרונה לברכה. כן, היא נפטרה, אבל אתה לא צריך להתנצל. זה לא קרה באשמתך. הן לא היו קרובות. לפחות מאז שעברנו ל-Y, ואז הזמן והמרחק. מדי פעם  היינו מקבלים מכתבים. היא התחתנה עם האיש ההוא ושינתה את שם המשפחה שלה. אני לא יודע אם הסיפור שלי היה אמין מספיק, אבל נראה שאותו (אני חושב שזה היה בעל המקום) זה סיפק. לא הייתי מה שהבריות מכנים טיפוס מפוקפק, או לפחות כזה שצריך להשגיח עליו בשבע  עיניים כי מי יודע מה יהיה הצעד הבא שלו. אולי אפילו התעורר בו רגש של רחמים כלפיי. זה שלא נראיתי במיטבי, זה בלשון המעטה. אבל אני לא רוצה לדבר עליו יותר, אלא לחזור ל-A, ואולי לסימון, אם זה בכלל השם שלה. כי אם באמת הייתי בדרך לבקר אותה,  שמה בהחלט יכול היה להיות סימון. אני מנסה לחשוב אם היה לה איזשהו קשר ל-A, ואם בגללו התחלתי בכלל לחפש אותה. גם יכול להיות, וזה לגמרי מתקבל על הדעת, ש-A הוא בעלה של סימון. נפגשנו לזמן קצר. זה קרה כשירדתי מהרכבת בתחנה האחרונה. האמת היא שהייתי צריך לרדת שתי תחנות לפני כן, אבל הייתי עייף ונרדמתי, ואז הוא הגיע (זה לא היה A). הוא לבש ז'קט כחול כהה, מכופתר מהמותניים עד  הצוואר,  וחבש כובע, גם הוא כחול כהה. בכל מקרה, הוא זה שהעיר אותי, ואז הבחנתי שנשארתי לבד בקרון. מיהרתי להתנצל, כי היה נראה שהאיש הכחול לא מרוצה מהימצאותי שם, והעמסתי את התרמיל על הגב.

 

אתר אינטרנט

writingworkshop.co

מאמר בעיתון הארץ: https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2734789

מסה: מגזין בצלאל לאמנות: http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1373175139/1375110468